שלווה ומנוחה ● אבל וגעגועים ● הברווזון המכוער● עם ישראל
אחרי שנים של גלות, אחרי שנים של קושי וגם סבל, אחרי מלחמות עם שרים ועם אנשים, סוף סוף יוצא יעקב לפנסיה...''וישב יעקב בארץ מגורי אביו'' – סוף סוף יעקב יושב ומתיישב למנוחה. יש לו ילדים, יש לו אשה ושפחות, יש לו הרבה צאן ורכוש..הגיע הזמן לשבת ו...לנוח.
ואז קופץ עליו רוגזו של יוסף!! יוסף נעלם, יורד למצרים, שוב מתחילים שנים של אבל, של קושי ושל געגועים. למה???! למה אי אפשר לתת ליעקב קצת שלווה??
כותב רש''י – ''בקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף'' מדוע? ממשיך רש''י וכותב ''צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?!!'' – מוזר!! בגלל שיש להם שכר טוב בעולם הבא, הם צריכים לסבול בעולם הזה?? לכאורה זה נשמע מאד קטנוני...!!!
אבל באמת, טמון כאן יסוד גדול!
מסופר על הברווזון המכוער, שהיה...מכוער. כולם צחקו עליו, הוא היה שונה מכולם. כל הברווזים היו לבנים וחמודים, ורק הוא היה אפרורי ו...לא שייך. אך לבסוף התברר שהוא היה ברבור וכולם היו סתם ברווזים...מתברר, שאם אתה שונה, אולי זה בגלל שיש בך משהו שאין בכולם. אולי אתה יותר גדול מכולם. וממילא, גם לא תוכל להסתדר עם החיים הרגילים. אתה צריך יותר! ולכן, הצדיקים אינם שלווים בעולם הזה. הם מרגישים כל הזמן שיש חוסר, שיש עוד אור שצריך להוסיף, שיש עוד מקום שצריך להאיר את האור האלוקי, הם כל הזמן בעשייה הם כל הזמן בחיפושים...ולכן בעולם הזה – אין להם שלווה!!!
ומה איתנו? האם אנו צריכים להרגיש שלווה או עמל? אלא למדנו מכאן, שאנו צריכים תמיד לחפש. איפה אני יכולה להועיל עוד? איפה אני יכולה לתקן? איפה אני יכולה להוסיף עוד אור? כמובן, גם אמצא את נקודות השלווה והמנוחה שלי, אותם אני חייבת כדי שיהיה לי את הכוח להמשיך. אך המטרה שלי – להוסיף אור. עד כמה שניתן, ובכל רגע נתון.
שנזכה. . שלכם, שי יהודאי
 |