דף לקראת שבת פרשת בהר אולפנת שירת הים
חלק ראשון רעיונות על הפרשה
רעיון ראשון
מובא ב"נעם אלימלך" שהרב שאל בשם אחד מגדולי ישראל, מדוע התורה מאריכה "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע...", לא היה אפשר ישר לבשר את הבשורה "וציוותי את ברכתי..." בלי לציין את השאלה הנ"ל?
הרב מסביר שבאמת אם יש בטחון בה' אז אין צריך ריבוי ביבול, אלא כפי שרש"י מפרש על הפסוק "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע" - שתהיה ברכה במעיים (אוכל בריא ואיכותי שמשביע למרות שהוא מועט). אבל ברגע שאתם לא בוטחים בה', ואתם שואלים שאלות, אז אני מצווה לארץ לתת ברכה כמותית בשנה השישית שיהיה בשביל שלוש שנים (מצד הדין ראוי היה שלא יקבלו תוספת אם אין בטחון חזק בה', אך ה' צווה וגזר שבכל זאת יהיה ברכה ותוספת).
על פי הרעיון הנ"ל ניתן להבין מה שאמרו חז"ל על שומרי שביעית, "גבורי כח, עושי דברו" - וכי איזו גיבור יש כאן מהימנעות מעבודה בשביעית? והתשובה כנ"ל, שבמקור אין ריבוי בתבואה ואם בכל זאת נמנע מלעבוד יש כאן גבורה.
רעיון שני
בסוף הפרשה אנו פוגשים פרשיה עגומה העוסקת ביהודי שמוכר את עצמו לאדון שהוא גוי. הדבר קורה כאן בארצנו כאשר השלטון הוא ישראלי. התורה מנחה אותנו כיצד יש מצד אחד להשתדל לעזור לאותו אח לצאת משם על ידי שנפדה אותו בכסף, ומאידך התורה גם מזהירה אותנו שלא "נבוא עליו בעקיפין", כלומר: שלא נשתמש בכוח השררה והשלטון שבידינו כדי לאכוף עליו שחרור ללא התמורה הכספית המגיעה לו.
הזהות של הגוי הקונה קרויה בלשון חז"ל "גר תושב", שהוא אינו 'גר צדק' במובן הרגיל, אלא הוא גוי שממשיך לנהוג בדרכי הגויים אלא שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נוח, ואותם הוא קיבל לא מפני שהן נראות לו הגיוניות אלא מפני שה', שהוא נותן התורה, נתן לעמו תרי"ג מצוות ולבני נוח נתן שבע (על פי רמב"ם מלכים ח, יא).
הקבלה שהוא מקבל על עצמו, היא בפני בית דין, ומאותו היום הוא מקבל הגדרה של "גר תושב", כלומר: גוי שמותר לו לגור בארץ ישראל (לפי רמב"ם אין דיני גר תושב נוהגים אלא בזמן שהיובל נוהג, ולא בימות המשיח שבהם החשש שהוא מתקרב בשביל טובות הנאה, וגם אינו רשאי לגור בערי ספַר מחשש שמא יעשה "יד אחת" עם האויב היושב מעבר לגבול, עיין רמב"ם איסורי ביאה יד, ח, וכן עבודה זה י, ו).
התורה פותחת בביטוי זה: "וכי תשיג יד גר ותושב עמך", ורש"י מפרש את המילה "עמך", שהיא לכאורה מיותרת, ועל כך כותב: "מי גרם לו שיעשיר? דיבוקו עמך!". כלומר: הגוי הזה למד מהיהודים איך להתנהג, ובזכות זה הוא התעשר.
בהמשך כתוב כך: "ומך אחיך עמו", כלומר: אחיך הישראלי התדרדר במצבו הכלכלי, וכאן שוב רש"י מפרש את המילה "עמו" הנראית כמיותרת: "מי גרם לו שימוך? דיבוקו עמו". כלומר: אחיך למד מהגוי דפוסי התנהגות, וזה מה שגרם לו להתדרדר גם מבחינה כלכלית.
דברי רש"י מעוררים תמיהה גדולה! כי מצד אחד נראה הדבר, שהגוי המדובר הוא אדם חיובי, שהרי מעשיו הטובים (שלמד ממך) הם גרמו לו שגשוג כלכלי, ומאידך נראה שמעשיו מגונים שהרי אחיך שדַבק בו נפל בגלל שהוא ניסה להדמות לו.
הנצי"ב מבאר יסוד מאד חשוב: מה שגורם לאדם הצלחה כלכלית הם בעיקר היושר והאמינות בהנהגת העסק שלו. אכן, מצד אחד, הגוי רכש תכונה זו ממך ובזכותה הוא התקדם בצד הכלכלי. ומאידך צד שני, כאשר אחיך למד מהגוי שניתן להצליח גם בלי שמירת שבת וכשרות וכל המצוות שנתייחדו בהם ישראל, כאן קרה דבר שלא היינו מצפים לו! דבר מוזר, והוא שאחיך לאט לאט התדרדר גם בצדדים האנושיים הפשוטים כמו האמינות והיושר, ובגלל זה גם הוא התדרדר כלכלית.
כאשר יהודי מאבד את יחודו כיהודי, בכך שמפסיק להתנהג על פי תורה ומצוות, גם קומתו האנושית נשחתת.
הנצי"ב מביא בתור דוגמא, כאשר בהמה מתה, לא רק צד החיות שלה חדל לפעול, אלא גם הצד הצומח וגם החלק הדומם שלה מתקלקל ומרקיב.
המסר החשוב כאן, שלא נוכל להצמיח בעם ישראל חינוך שמפתח רק את הצד האנושי שבנו, תוך כדי התעלמות מהצד הישראלי שבנו (פירוש הדבר: חיים שיש בהם דבקות בה', באופן המיוחד לעם ישראל).
וזה מה שיכול להסביר את הנאמר בתלמוד, שעם ישראל הם "עזים שבאומות", כלומר: הם קיצוניים, ואין אפשרות אצל עם ישראל לחיות חיים בינוניים.
חלק שני עיון במפרשים
1.שאלה: מותר לאכול את פירות שנת השמיטה, כפי שהתורה אמרה 'והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה', אם כן כיצד יש להבין את האיסור 'את ספיח קצירך לא תקצור'? עייני ברש"י.
2.שאלה: האם ישנו איסור אונאה כספית גם בקרקעות? עייני בפסוקים וכן במשנה בבא מציעא (ד,ט) ובדברי הרמב"ן כאן (כה יד).
3. שאלה: מה פירוש המושג 'ביעור שביעית' איך עושים אותו ומאיפה לומדים אותו?
4. שאלה: לא כל דבר מותר לבקש מהעבד העברי! אילו שירותים אסור לבקש ממנו?
חלק שלישי שו"ת בהלכה
- שאלה: בגלל גשמים הרחוב מלא סחף של אבנים וכדומה, מי צריך לפָנות את זה?
תשובה: בתלמוד (כתובות קי"ב.) מסוּפר ש'רבי אבא מנשֵק כיפי דעכו, (הסלעים של העיר עכו) ר' חנינא מתקן מתקליה', מה פירוש 'מתקן מתקליה'? מבאר רש"י 'מַשְווֶה ומְתַקֵן מִכשוֹלי העיר, מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזֵר שלֹא יצֵא שם רַע על הדרכים'. מכאן רואים את החשיבות לשפר את פני הכביש, כגון אחרי שירד גשם באופן חריג והביא אִתוֹ סחף של אבנים, העלולות לגרום נזק לאדם ולרכוש. אין צורך להמתין לשירותי המונציפלים, אלא יש לקפוץ על המציאה ולתקן במוֹ ידיך.
- שאלה: הורַי נתנו לי כסף בשביל נסיעות לאולפנא, וברוך ה' הסתדרתי והגעתי באמצעות טרמפים, האם אני צריכה להחזיר הכסף?
תשובה: ודאי שיש להחזיר הכסף, מפני שניתן על דעת שתשתמש בו לנסיעות, ובסוף לא הצטרכת.
3. שאלה: האם מותר לישון בשבת, על מנת לצבור כוח להיות ערני במוצאי שבת, כגון לקראת ליל שבועות שיחול במוצ"ש?
תשובה: מותר, אבל לא יאמר בפיו שעושה כן לשם זה.
- שאלה: האם יש חובה לאכול מאכלי חלַב בשבועות?
תשובה: חובה ודאי שאין, מי שזה כיף לו שיעשה את המנהג הזה, אבל חלילה להקל בהלכות המתנה בין בשר לחלב בשביל לקיים את המנהג.