דף לקראת שבת פרשת במדבר וחג שבועות
חלק ראשון רעיונות על הפרשה
רעיון ראשון
חומש במדבר פותח במניין שהצטוו בני ישראל למנות. המניין הוא מגיל עשרים ומעלה, כל יוצא צבא. המניין נועד לדעת כמה ישנם בישראל יוצאי צבא, וכן לדעת כמה יש בכל שבט ושבט.כל השבטים נמנו, חוץ משבט לוי, שזכה למניין בפני עצמו, והם נמנו מגיל שלושים עד גיל חמישים.
שלוש שאלות העסיקו אותי: א. מה תפקיד המניין? ב. באיזה אופן התבצע המניין של בני ישראל? ג. איך יצא שכל המניינים הם מספרים עגולים, כלומר היחידה הקטנה ביותר בכל שבט, היא חמישים (כלומר אין שבט שמספרו הוא 54333 למשל).
א. רמב"ן מביא מספר תשובות, על הצורך במניין זה:1.להודיע חסדו עליהם, כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה, ועתה הם כחול הים, תשובה נוספת 2.כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה...והיו שמה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה...כי התורה לא תסמוך על הנס, שירדוף אחד אלף. הרמב"ן מביא עוד הסבר אותו נביא בהמשך.
ב. לפי רש"י כל אחד הביא שקל, וכך ידעו את מספר בני ישראל, וצריך לומר שהיו 12 קופות וכל אחד הניח את שקלו בקופה של שבטו, ככה ידעו גם כמה יש בכל שבט.
רמב"ן חולק על רש"י, לדעתו לא היה שימוש בשקלים במניין זה, אלא כל אחד רשם את שמו על פתק, עם יחוסו לפי שבטו, והניח את הפתק בקופה משותפת לכולם, בסופו של יום, בא כל נשיא ומיין את הפתקים השייכים לו, וכך ידע את מניין שבטו.
רמב"ן מוסיף, שבשיטה הזו, שבה כל אחד בא פיזית עם הפתק שלו, לפני משה ואהרון, היתה תועלת גדולה, כי קיבל ברכה אישית מ'אב הנביאים ואחיו קדוש ה'... והיה לו בדבר הזה זכות וחיים. והם יבקשו עליהם רחמים וישימו עליהם עינם לטובה וכו'.
ג. לפי ההסבר שהמניין היה לצורך הערכות למלחמה, מאוד מובן שאין צורך לדעת את המספרים הבודדים, כי בצבא יש גדודים פלוגות מחלקות וכיתות, ואם אין מספר עגול של חיילים, מצרפים את היחידים לכיתה קיימת ולא פותחים עבורם כיתה בפני עצמה.
רעיון שני
בפרשה מופיע פסוק מאוד מיוחד, העוסק בתולדות משה ואהרן, ומיד מופיעים רק בני אהרן. חז"ל מלמדים אותנו, שכל המלמד את בן חברו, כאילו ילדו.
המהר"ל שואל, אם כן, כל עַם ישראל אמוּר להיקרא בשם תולדות משה?
אלא שכלפי עם ישראל, משה לימד מחמת החובה, ואילו ביחס לבני אהרן, עשה כך מעֶבֶר למחויבות שלו, ועל כן זכה שייקראו על שמו.
אני מניח ומדמיין, שבסעודות שבת משה היה בוחן אותם ומשנן את מה שהם למדו בת"ת וכדומה.
גם אנו, עושים דברים מחמת החיוב, וצריך גם להתרגל לעשות מעֶבֶר לחיוב.
למשל, אמרו לי בשֶם הרב משה פיינשטיין שאברכים צריכים ללמוד זמן מסוים תורה בבית, כי מה שהם לומדים בכולל, זה בגלל המחוייבות.
שנזכה!
חלק שני עיון במפרשים
1.שאלה: מדוע מנו את הלויים פעמיים, פעם אחת מגיל חודש ושוב מגיל שלושים?
2.שאלה: האם האופן שבו כיסו את הכלים לפני כל נסיעה היה זהה בכל הכלים? עייני בדברי הנצי"ב המובאים כאן: (העמק דבר ד ט) 'וכסו את מנורת המאור ואת נרותיה וגו'. ללמדנו שהרב עם התלמידים הוא מוכרח להיות בצוותא אחת. והיו עיניהם רואות את מוריהם ומשמשים אותו. וכולם מושגחים בפרטות כמו הרב וכן התלמידים. ומש"ה היו הכל בבגד תכלת אחד:
3. שאלה: איך משה ספר את הילדים מגיל חודש ומעלה?(רש"י ג ט"ז)
4. שאלה: מה רש"י מלמד אותנו, בהקשר להשפעה של שכנים (ג כט וכן ג לח)?
חלק שלישי שו"ת בהלכה
- שאלה: האם מותר לי לחתוך נייר טואלט לשם ניקיון האף?
תשובה: באותה מידה שהתירו הפוסקים לחתוך נייר בשביל שירותים, אם ארעה סיטואציה שאין לו במה לקנח, ככה גם אם מתבזה ללא נייר לקנח האף (על פי מ"ב שכ"ב י"ד).
- שאלה: האם אני רשאי לקשור שני דברים בשבת, על ידי אזיקון?
תשובה: הרב עובדיה התיר זאת, כי אין חיבור של דבר עם דבר, אלא קירוב של שני דברים (חזו"ע ח"ד).
- שאלה: האם מותר לשאול בחנות, כמה זה עולה, ואין בדעתי לקנות?
תשובה: הדבר אסור, משום 'אונאת דברים', אלא אם כן יאמר בפירוש, שמטרתו לברר מחירים.
- שאלה: האם מותר ביום טוב, לטלטל דברים בטיול לבור אליהו(מחוץ לעירוב/לגדר)?
תשובה: חז"ל לימדו אותנו, שהוצאה מותרת ביום טוב, הן לצורך אוכל נפש, והן לכל דבר שיש בו צורך לאדם. לכן מותר לקחת חפצים שיש בהם שימוש, אבל צרור מפתחות שמונח לו בכיס ואין לו בו שימוש, אסור. כלי אכילה מותר, כי אולי יזדמן שיהיה לו בהם צורך.
- שאלה: האם יש לומר ברכות התורה, אם לא ישן כל הלילה?
- : מנהג בני ספרד לברך בבוקר, בעמוד השחר, ואף אם לא ישן, אבל בני אשכנז נוהגים לצאת ידי חובה בשמיעה של הברכות ממי שישן. לדעתם, אם נח בעצמו וישן ביום הקודם למשך זמן, יכול לברך בעצמו בסוף ה'משמר'.