דף לקראת שבת פרשת משפטים אולפנת שירת הים
חלק ראשון רעיון על הפרשה
רעיון ראשון: איסור ערכאות
א. התורה אוסרת ללכת לדון בפני ערכאות (דיינים גויים או יהודים שאינם דנים על פי התורה).
יותר מזה, חז"ל מלמדים שאפילו אם הדין במקרה אצל הגויים, זהה לדין אצל דייני ישראל, עדיין האיסור תקף.
מה כל כך חמור הדבר הזה?
הרב קוק (ערפלי טוהר עמ' צ"ג) מבאר שהמשפט אצל הגויים נובע ממקור שלילי בנפש, בניגוד למקור שממנו נובעים הדינים בישראל. בישראל, הדין נובע מההכרה שאסור לעשות עוולה ועל כן יש להעניש את החוטא, כי על ידי העונש תתחזק ההכרה הנ"ל.
אבל אצל הגויים, הכל נובע מתוך צרות עין, שאין לאחר לנגוע ברכוש שלי, כי ההרגשה של השלי מאוד חזקה לאין ערוך.
מכיוון שמשפטי הגויים נובעים לרוב מהמקור האנוכי הזה, לכן אין לדון בפניהם.
העובדה שלפעמים במקרה, המשפט אצלינו דומה לשפיטה שלהם, אינה יכול לטהר את הזוהמא המקורית שנטיית הנפש יונק ממנה.
רעיון שני: מצוות לימוד תורה
הפסוק הראשון אומר: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם', רש"י מביא הסבר לפסוק וזו לשונו:
'אשר תשים לפניהם - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם'.
החשיבה השטחית אומרת ככה, מי שמתכנן להיות דיין או רב או ודאי צריך לדעת את כל משפטי התורה עם טעמיהם, אבל האזרח הפשוט, מה לו לדעת את כל דיני חושן משפט ואבן העזר, ואפילו בענייני אורח חיים, די שידע את ההלכה, אבל מדוע צריך לדעת טעמיה?
התשובה לכך היא פשוטה, החיוב שלנו לדעת את ההלכה, אינה רק בשביל לדעת איך לפסוק בבית הדין, אלא זה נגזר מעצם החיוב ללמוד תורה. כל יהודי צריך לדעת את כל התורה כולה, זה לא בגלל הצורך השימושי, אלא זה מה שאנו מחויבים במצוות 'ושנננתם לבניך, ודיברת בם'.
יש הבדל מהותי לימוד משפטים לבין לימוד סדר נזיקין, לימוד משטים במכללות או באוניברסיטה הוא על מנת לעסוק בכך בעבודה שלך בתור עו"ד או לדעת מה החוק אומר על מנת להתגונן מתביעה וכד' אבל העיסוק בסדר נזיקין הוא עצם הדבקות בה'.
כל עיסוק בתורה בכל חלקיה הוא ביטוי של המצווה 'ולדבקה בו'.
אם יהודי יהיה חלילה חסר מחלק מסוים בידיעת התורה, הרי שדביקות שלו בה' תהיה חסרה, ועל כך הוא עתיד ליתן את הדין אחרי 120 שנה כפי שציטט החפץ חיים בהקדמה שלו לביאורו על תורת כוהנים בשם מדרש שוחר טוב.
על כן, לא טוב עושים אותם האנשים, שמראש התייאשו מלהקיף את כל חלקי התורה.
כמו כן, ישנה הדגשה, שכאשר לומדים הלכה חשוב לדעת גם את טעמיה. איני מתכוון לטעם מדוע הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו במצווה זו, אלא יש צורך להבין מה טעם ההלכה, כלומר מה העיקרון שהנחה את כותב ההלכה.
למשל, ידוע שברכה על העוגה היא 'בורא מיני מזונות', אבל לא כולם שואלים את עצמם מדוע?
אם מצד שזה מכיל קמח, מה הדין אם אדם אכול עוגה של פסח המכילה קמח העשוי מתפוחי אדמה, ואם הסיבה היא בגלל שזה עשוי מדגנים, אז מה הדין אם אוכל גרנולה או חיטה טפוחה (הנקרא 'שלווה') שהרי גם זה עשוי מדגנים.
אם כן אנו נדרשים לעסוק בכל חלקי התורה, ללמוד אותם עם טעמיהם, ולזכות להיות תלמידי חכמים, אמן כן יהיה רצון.
חלק שני עיון במפרשים
- מה הדין במי שהיכה את העבד הכנעני שלו, ואותו העבד מת מפצעיו רק לאחר יממה (שמות כ"א כ)? ומה הדין אם אדם זר לעבד עשה נהג כך (רש"י במקום)?
- האם יש מצווה להלוות או שזו רק מידת חסידות (שמות כ"ב כ"ד ברש"י המתחיל אם)?
- האם אדם אחראי על מה שרכושו או ילדיו מזיקים או חובלים (שמות כ"א כח-לב, וכן משנה בבא קמא ח,ד)?
- האם מותר לקבוע פגישה ולציין שניפגש ליד כנסיה פלונית (רש"י על שמות כ"ג י"ג)?
- האם ישנו היתר לשנוא יהודי כלשהוא? על פי שמות כ"ג ד-ה. ועייני תרגום יונתן בן עוזיאל או תלמוד פסחים (קיג עמוד ב).
חלק שלישי שו"ת בהלכה
- שאלה: האם מותר להלשין על עבריין, כגון שהוא נושא משקפיים ומנסה להוציא רשיון הפוטר אותו מללבוש משקפיים, על ידי ששולח חבר הדומה לו לבדיקות מטעם משרד הרישוי?
- : ודאי שיש להתריע על כל פעולה שעלולה לסכן את הציבור.
- שאלה: האם יש היתר ללמד את הבנות תלמוד?
- : חז"ל הבינו שהבנות אינן מחויבות בלימוד תורה, אשר על כן, כל לימוד שמוסיף בענייני אמונה וכן מה שמסייע לקיים את המצוות שהן חייבות בהן, הוא נצרך חיוני וחיובי. מה שמעבר לכך, בודאי יש שכר גדול לאישה אם היא מקיימת אף את המצוות שאינה חייבת בהן, אבל לימוד גמרא אינו הלימוד שבאופן טבעי מקרב אותן יותר אל ה', ולכן חשוב להשקיע בדברים היותר קרובים לנפש האישה.
3.שאלה:האם יש לברך ברכה אחרונה, כאשר אני שותה במהלך העבודה או הטיול טיפין טיפין?
תשובה: ניתן לברך ברכה אחרונה, כל עוד לא התעכל המזון במעיו. איך מודדים כמה זמן לוקח העיכול? חז"ל אומרים שכל עוד הוא שבע מאכילה ראשונה, יכול עדיין לברך, אחרת הפסיד את הברכה האחרונה.
על כן, אם שותים בכל פעם כמות של רביעית (86 סמ"ק) כדאי לברך מיד, כי עלול להיות צמא אחרי מספר דקות במיוחד בטיול ביום חם או במהלך העבודה, וממילא יצטרך לברך 'שהכל' על השתיה הבאה.
אם שותה כל פעם שלוקים קטנים שאין בהם שתיה רציפה של רביעית, הואיל ולא התחייב בברכה אחרונה, יכול לשתות מספר שעות על סמך הברכה הראשונה, כל עוד לא היה היסח הדעת מלשתות.
הערות: א. אם שתה בבית ויצא החוצה, יש בעיה של שינוי מקום וצריך לברך שוב שהכל.
ב. לדעת הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה ברכות עמ' קע"ח) אם ברכתי 'בורא נפשות' על דעת להמשיך לשתות, איני צריך לברך שוב על השתיה הבאה.