דף לקראת שבת פרשת בוא אולפנת שירת הים
הרב אוריאל ספז- רב האולפנה
חלק ראשון רעיון על הפרשה
בפרשתנו אנו נפגשים עם שלושת המכות אחרונות בסדרת עשרת המכות.
התורה כאן בתחילת הפרשה משמיע לנו, מהי מטרת המכות : 'למען שיתי אותותי אלה בקרבו', ומטרה שניה היא למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים.
יש כאן שתי הסתכלויות, האחת בנוגע למצריים ואולי גם לכל אומות העולם, השנייה שהיא נוגעת לחיינו הפנימיים, לבניית מערת החינוך של ילדי ואישי ישראל.
צריך העולם לדעת שכל מי שמתעסק עם עם-ישראל לרעה, סופו לקבל את עונשו, ולא יעבור חוק השכחה או חוק ההתיישנות, כפי מה שגם הנביאים מרבים להדגיש על הפורענות העתידה לבוא על כל מי שהרע לעם ישראל (עיין ישעיה ס"ג א-ו, עובדיה א' ועוד).
המסר השני הוא נוגע גם לחינוך ילדי ישראל, וגם הוא מסביר את מרבית המצוות הקשורות ל'וזכרת כי עבד היית לפרעה במצרים ויוצאך ה' משם'.
כפי שמפרט הרמב"ן בסוף פרשתנו, המפגש עם סיפור מכות מצרים והיציאה משם, הוא היסוד המחזק את כל עיקרי אמונת ישראל.
- היסוד של אמונה באל אחד.
- שהקב"ה יודע מה שקורה בעולמו.
- שהקב"ה משגיח ולא עזב את הארץ.
- שהקדוש ברוך הוא רוצה בבניו, בני ישראל, ולכן מתערב במעשי בראשית, על מנת לתת מפלט לעמו.
- שישנה יכולת לעשות ניסים והטבע הוא אחת מהופעות הקב"ה בהנהגת עולמו.
- שיש הפרש בין יהודי לגוי, ומה שפוגע בגוי אינו פוגע ביהודי.
- שהקב"ה מנבא את הנביא, כלומר שישנה אפשרות תקשורת בין הבורא לנברא, שזו גם הדרך בה קיבלנו כמעט את כל מצוות התורה, דרך נבואת משה.
כל הדברים הללו, ראינו באופן מוחשי וחוויתי בשהותנו במצרים ובעת היציאה משם, ולכן חובה עלינו לעורר את הדברים הללו, להחיותן ולזכור אותם שעה שעה דקה דקה. כי רק בהיותנו מחוברים לאותם הדעות הנ"ל, יש קיום לכל חיי 'הדת' שלנו, וישנה אמונה שהעולם בו אנו חיים עשוי להגיע למדרגה יותר גבוהה של 'וידעו אותי מגודלם ועד קטנם' כפי שהיה בעבר ועתיד גם להיות בעתיד הקרוב ממש.
חלק שני עיון במפרשים
- אלו אנשים אסורים באכילת קרבן פסח, ואיזה סוג של 'אסור באכילה' אינו כתוב כאן (פרק יב פסוקים מג-נ)?
- אלו דברים נהגו בפסח מצריים ולא נוהגים בפסח דורות (פרק יב ג-יא וכן משנה פסחים פרק ט' משנה ה')?
- מה פירוש הביטוי 'כלה' (י"א ,א), 'לא יחרץ כלב לשונו' (י"א ז), לאות על ידך ולזכרון בין עיניך (י"ג ט) הביטוי האחרון על פי רשב"ם.
חלק שלישי שו"ת בהלכה
1.שאלה: האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
תשובה: בפרשת בוא מופיע הפסוק 'ראשון הוא לכם בחודשי השנה', ביחס לחודש ניסן, הוא החודש בו יצאנו ממצריים.
ביחס לשימוש בתאריך לועזי, אנו נתקלים בשתי בעיות: א. החודש הראשון אינו לא ניסן ולא תשרי אלא ינואר, וכאשר אומרים ניפגש בשלישי לראשון, דרך משל, מבטלים לכאורה את ההוראה של 'ראשון הוא לכם'. ב. המניין של השנים הלועזיות הוא לפי לידת אותו האיש.
- מכיוון שבשביל עם ישראל, החודש המשמעותי בשנה הוא חודש ניסן, החודש שבו נגאלנו ונהיינו לעם, לכן אנו מונים את כל חודשי השנה לפי חודש ניסן (בתורה אין כמעט שמות לחודשים, אלא משתמשים במספור השני, השלישי, הרביעי וכו'). אמנם בחזרתנו מגלות הראשונה, התחלנו להשתמש בחודשים שהבאנו מבבל, שמקורם לא יהודיים, ואף חלק מהם הם שמות של עבודה זרה (תמוז), כל זה קרה בהוראת הנביאים שהיו בינינו וקבעו זאת על מנת לתת חשיבות להודאה לה' יתברך, על הגאולה מהגלות ממנה יצאנו. [אולי נביאים שיקומו מתוכנו, יחדשו שמות חדשים לחודשים שינציחו את הגאולה האחרונה].
אשר על כן, יש להשתמש במניין חודשי התורה אואלו שהוזכרו במשנה. במקרה הצורך, ניתן לעניות דעתי לכתוב ינו' פבר' מרץ אפ' מאי יונ' יול' אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ' ולא לכתוב את מספר החודש הלועזי.
- הפוסקים דנו האם אין בשימוש במניין השנים לועזיות, משום 'ושם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך'. כשם שאסור לומר לחברו בוא ניפגש ליד עבודה זרה פלונית. הסברא להתיר נעוצה בכך שאין מזכירים בפירוש את שם העבודה זרה אלא רק נותנים איזכור שנת לידתו ושימוש זה הוא רק לשם נוחות.
נראה לסכם, שיש לדבוק בתאריך העברי, וליצור לו תהודה בציבור. במקרה הצורך ניתן לכתוב באופן הנ"ל כגון 17 לינו' 18 בלי לכתוב את השנה במילואה. במקביל, יש להילחם בחגיגות הנעשות סביב פתיחת השנה האזרחית, שזה ודאי הנהגה הקשורה לחוקות הגויים ממש.
מקורות: חתם סופר דרשות א' צג:, יביע אומר ג,ט, עשה לך רב ו, נה. אבני דרך ב,ו.
2.שאלה: הכנתי בצק של לחם והכנסתי בו שוקולד מריר וכך אפיתי אותו, מה ברכתו?
תשובה: בהלכה מבחינים בין פת (לחם) שברכתה 'המוציא', לפת הבאה בכיסנין, שברכתה 'מזונות'.
מה מגדיר את הפת כאל 'פת הבאה בכיסנין'? יש על כך שלוש דעות בפוסקים, ואנו פוסקים את שלושתן לקולא. אחת ההגדרות היא 'פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוכר ואגוזים ושקדם ותבלין' (שולחן ערוך או"ח קס"ח, ז). על פי הגדרה זו, יש לברך על המאפה הנ"ל 'מזונות, אלא אם כן קובע סעודתו על כך.
במקרים בו המילוי הוא לא מתוק, והבצק הוא של לחם (למעט בצק מתוק או בצק עלים) כגון סמבוסק אפוי וכדומה ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים ואשר על כן עדיף 'לעקוף' מצב זה (עיין או"ח קס"ח מ"ב סקצ"ג וביאור הלכה במקום ובן איש חי פנחס אות כ').